בספר "אומנות האהבה" כותב אריך פרום, הפסיכולוג והפילוסוף היהודי, שבני האדם מתמודדים עם בדידות קשה בחיי היומיום המודרניים. הפתרון לבדידות היא אהבה, ועל כך הוא כתב פרום ספר שלם ומומלץ. שירים, סיפורים ומחזות נכתבו על האהבה. היו ששרו שכל מה שצריך זה אהבה, והוסיפו שאהבה היא כל מה שצריך. אבל אנחנו לא יועצי זוגיות, ולכן נתעסק באחת משלושת הדרכים להפגת תחושת הבדידות:
אומנות- אומנות כאמצעי להפגת בדידות, באמצעות התאחדות עם מעשה היצירה ועם החומר הנוצר. פרום טוען כי אדם שעוסק באומנות יכול לאבד את בדידותו משום שהוא שוכח ממנה. במעשה היצירה אדם מתאחד עם החומר עימו הוא יוצר. נסו להזכר בפעם האחרונה שבישלתם אוכל מכל הלב- האם לא הרגשתם שאתם מתנתקים מהיומיום ונכנסים לחוויה יצירה מיוחדת עם האוכל? מי מכם שיצא לו לעבוד עם עץ או בד או כל חומר אחר בוודאי מכיר את התחושה הזאת, שאין זמן, אין לחץ, אין מטרה, רק הנאה, נחת ושלווה. הדרך ליצור היא דרך להתמודד עם הבדידות שהיא מנת חלקינו בתקופות מסוימות.
על פי פרום, הדרכים הנוספות להתמודד עם בדידות היא באמצעות חוויות אורגזמיות (סקס או אלכוהול או שימוש בסמים) וחוויות קונפורמיות, כלומר, לפעול כמו כולם ( למשל, ללכת להפגנה או למשחק כדורגל עם אלפים נוספים או להתלבש כמו כולם).
בסדנאות הנגרות יש לכם הזדמנות גם לעבוד עם הקרובים אליכם (סדנת משפחתית, סדנת הורים ילדים, סדנת גיבוש) אבל גם עם העץ. שהוא חומר טבעי, נעים, רך וקל לעיבוד. העץ הוא חומר שקל מאוד ליצור בו ולכן נגרות הפכה להיות תחביב של רבים. אגב, בתקופת הקורונה, התקופה הבודדה ביותר שחווינו לאחרונה, רבים חזרו לנגרות, לכיף שהיה להם בתור ילדים בשיעור המלאכה, או שלמדו מהתחלה את רזי העבודה עם העץ.
אחד הפרויקטים המרגשים שהייתה לנו הזכות להשתתף בהם הוא פרויקט "דרכים" בשיתוף משרד הביטחון ומועצה אזורית בני שמעון. פרויקט נגרות של 12 מפגשים שהפגיש לעבודה משותפת סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון וזכאים של משרד הביטחון, המתמודדים עם פוסט טראומה. לפניכם שיר על בדידות ועל הרצון להיות חלק, שנכתב על ידי אחד המשתתפים והוקרא בתערוכת הסיום של הפרויקט:
"במסעות חיי פגשתי
בשוליו של כביש מרוצים חרוך ושחוק, בורג קטן גאה להיות חלק מלמבורגיני.
לא רציתי להישבר, אמר, רק שיעריכו את חסרוני.
במסעות חיי פגשתי
על גיטרה פנדר סטרטוקסטר חשמלית, מיתר, קרוע, גאה להיות חלק מששיה.
לא רציתי להיות מתוח, אמר, רק שיקשיבו לי.
במסעות חיי פגשתי
בדלת היציאה, של המשכן לאומניות הבמה, בשעת רסיטל, כנר וכינורו יוצאים.
רציתי להיות על הבמה, אמר, ונעלמתי.
במסעות חיי פגשתי
אנשי עט משרבטים על לוח של עץ, דממה.
במילה אחת צבועה, על אף ולמרות.
כל אחד מאתנו הוא חלק קטן ממשהו גדול
אשרי האיש שככה לו אשרי האיש שאתם מלווי במסעו".
מוזמנים למצוא לכם את הסדנה שתעשה לכם טוב על הלב!
Commentaires