ראיון עם יעל, אמא ועובדת סוציאלית. השתתפה עם בנותיה בסדנת נגרות.
איך חשבת על סדנת נגרות?
"תכננתי את הסדנה כדי לבלות זמן עם ביתי הצעירה. היא אוהבת לשחק כדורגל וכדורסל, והיה נראה לי שנגרות יכול מאוד להתאים לה. אגב, חששתי שאחותה תצטרף כי חשבתי שהיא פחות תתחבר לכלי עבודה כי היא יותר מיינסטרימית. הופתעתי ששתיהן נהנו מאוד, לקחו את זה ברצינות, ונכנסו ממש לעשיה."
מה הייתה החוויה שלך בסדנה?
"היה לי משמעותי לעשות משהו עם הבנות מעבר למשחקי כדור, שיעורי בית ושאר הדברים הרגלים. היה נהדר לעבוד איתן יחד, לפרגן להן. היום אני לוקחת את הקטנה לחוג פיסול. לקחת את האנרגיה שלה ולהשקיע במשהו אנרגטי כמו משחקי כדור היה לא מדויק. דווקא הסתבר לי שלהשקיע ביצירה ועשיה עם הידיים נכון לה יותר. יכולתי לראות את זה בסדנת הנגרות שעשינו וגם בפעילויות שבאו בעיקבותיה.
מה היה משמעותי לך בתור אמא?
"תמיד היה משהו אחר שעשה את ההתקנות והעבודות בבית אז לא יצא כל כך. תמיד היה גבר בסביבה. אז מבחנתי זה גם לקחת למקום שאמא יכולה לעשות הכל. לרב הן רואות את אבא שלהן עושה את הדברים האלה. זו דוגמא לבנות שלי שהן גם יכולות לעשות הכל בלי קשר לג'נדר. זה קטע מאוד חזק בסדנה."
זה הפעם הראשונה שיצא לך לעבוד עם כלי עבודה?
"לא זר לי לעבוד בידיים אבל לא היה לי ניסיון בנגרות. זו הייתה פעם ראשונה שהשתמשתי בכלים. ונהנתי מזה מאוד".
מהמם. מה היה משמעותי לבנות?
"הקשר בין הבנות שלי הוא בעייתי לפעמים, כמו שיש בין אחיות. למרות הפרש הגיל הגדול הן עבדו יחד. שיתפו פעולה והיה מאוד כיף לראות את זה. היה יפה לראות את חוסר התחרות בין האחיות. היה מקום לשתיהן, כלים לשתיהן. זה איפשר לשתיהן לעבוד ביחד והוריד את התחרותיות."
"בנוסף, התוצרים מספקים תחושה של הצלחה, של מסוגלות. הרבה פעמים משחקי כדור או משחקים קבוצתיים הם תחרותיים ומורידים את תחושת המסוגלות. זה יפה לראות את הסיפוק שזה יוצר אצלן, זה מאוד תרפויטי. הקטנה שלי מראה לכולם את התוצרים של הסדנה כשבאים אורחים. שתלנו באדניות פרחים, ועד היום אנחנו מאוד גאות במה שיצרנו".
מה היה ממשמעותי לקשר ביניכם?
הלמידה המשותפת, גם שלי בתור אמא הייתה מאוד משמעותית. גם לי זה הייתה חוויה ראשונית. התנסיתי ולמדתי איך מסמנים ומודדים, איך משתמשים בכלים בבטיחות. הבנות שלי ראו אותי ראתה אותי לומדת גם.
לא חששת להיות עם הבנות בסיטואציה בה את לא יודעת?
"אני חושבת שזה בסדר שהבנות יודעות שאמא לא יודעת הכל וצריכה ללמוד. הן רואות איך אני לומדת. היה לי גם כיף לראות איך הן עובדות וללמוד מהן, וזה מעצים את הבנות והן רואות שיש דברים שהן עושות אפילו יותר טוב מאמא. זה מודלינג טוב, הרי אנחנו לא מושלמים ואף אחד לא יודע הכל, וזה מודל לבנות שהנה גם אני לומדת ומתאמצת בעשייה".
"לרב ההורה יודע יותר מהילד, וזה ממש לא קורה הרבה שאנחנו במקום שבו לומדים ביחד. זה מיוחד".
איזה מחשבות יש לך על הסדנה בתור אמא שהיא גם עובדת סוציאלית?
"זה כלי מאוד תרפויטי כי הוא מאפשר עבודה על ויסות חושי ורגשי. קל בסדנה להדגיש דברים כמו פה צריך לחכות בסבלנות, עכשיו צריך להקשיב, פה צריך לעבוד לאט, פה עוצרים ומחליפים משימה, פה מחליפים עם אחותך. הנגרות מצריכה סבלנות מילדים, אבל היא מתגמלת מהר וזה מוכיח לילדים דברים שלא יעזור כמה פעמים נגיד, מספיקה התנסות טובה כדי להסביר את זה לא פחות טוב."
"מעבר לזה יש את העינין של עבודה ביחד, של העזרה והשיתוף. התקשורת בינינו הייתה שונה במהלך הסדנה. יש גם הזדמנות ללוות את הבנות בתהליך ולפרגן להן".
משהו לסיום?
"הסולם אדניות שבנינו עדיין פה ואנחנו שותלות פרחים חדשים כשצריך. אנחנו כל פעם מנכיחות את החוויה מחדש. זה ממש משמח. התהליך עצמו שעוברים בסדנה הוא מאוד מלמד ומאוד מגדל. ומאוד כיף! והאמת שאשמח לעשות זאת עוד פעם".